תביעת רשלנות רפואית בגלל לידה שקטה

האם אפשר להגיש תביעת רשלנות רפואית בגלל לידה שקטה ? כתב תביעה הנסב על לידה שקטה רשלנות רפואית כולל לרוב שלושה ראשי תביעה והם: רשלנות בטיפול, היעדר הסכמה מדעת עקב הפרה של חובת הגילוי ופגיעה באוטונומיה. רשלנות, היעדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה לא חד-הם, אך בפרקטיקה, שלוש העילות מוציאות זו את זו. כאשר מוכחת רשלנות בטיפול הרפואי (על רכיבי הנזק והקשר הסיבתי) ממילא אין טעם לדון בהפרת חובת הגילוי והיעדר הסכמה מדעת. אם לא הוכחה רשלנות בטיפול הרפואי עובר בית המשפט לבחון את העילה של הפרת חובת הגילוי והיעדר הסכמה מדעת (על רכיב הנזק והקשר הסיבתי). משלא הוכחה עילה של היעדר הסכמה מדעת, או-אז נדרש בית המשפט לבחון קיומה של פגיעה באוטונומיה.

האם לידה מכשירנית יכולה להיות גורם ללידה שקטה ? בתביעות רשלנות רפואית בלידת מלקחיים, הסכמה מדעת לזריקה מבוססת על שקלול של חיוניות הטיפול וסיכויי הצלחתה, מצד אחד, עם תדירות הסיבוך האפשרי ומידת חומרתו, מצד אחר. זהו מאזן הסיכויים והסיכונים. לדוגמה, סביר שמטופל יסכים לטיפול הרפואי היחיד האפשרי להצלת חייו גם אם הסיבוך האפשרי עקב הטיפול הוא חמור ואף תדיר. כן סביר הוא כי המטופל יתנגד לקבלת טיפול רפואי לצורך ריפוי ליקוי שאפשר להמשיך ולחיות עמו כאשר סיכויי הצלחת הטיפול אינם ודאיים, גם אם הסיבוך האפשרי אינו שכיח ודרגת חומרתו נמוכה. הזיקה בין פרטי המידע הרלוונטיים מגדירה את היקף הגילוי הנדרש ומחייבת מתן מידע מלא על סיכויי ההצלחה. ככל שהטיפול אינו חיוני, כך כוללת חובת הגילוי מתן מידע מפורט יותר.
משעה שבית המשפט מכריע שהמטפל עמד כהלכה בחובת הגילוי, באופן שניתנה על ידי המטופל הסכמה מדעת כהלכתה, מסתיים הדיון תוך דחיית תביעתו של המטפל. ואולם לא סגי בכך שבית המשפט מכריע שהמטפל לא עמד בחובת הגילוי, באופן שלא ניתנה הסכמה מדעת כהלכתה. שהרי אף אז שומה על בית המשפט לבחון את שאלת הקשר הסיבתי בין מחדלו של המטפל לנזקו של המטופל. אכן, כך מבאר השופט עמית, "על בית המשפט לבחון כיצד היה נוהג התובע שבפניו אילו קיבל את המידע המלא... יש מקום לדעה כי גם בסוגיית הקשר הסיבתי יש לנקוט במבחן המשולב, קרי, המטופל הסביר בנתוניו של המקרה.

כלל הוא כי קיימת חובה לרופא לספק למטופל את המידע הדרוש לו לביצוע החלטה מושכלת אם לבחור בהליך רפואי זה או אחר. הפרתה של חובה זו עשויה להעמיד למטופל זכות לפיצויים בעילה של רשלנות.

בדיקת סוגיה זו אינה קלה, אך היא אפשרית ומחויבת בשדה המשפט זאת בדומה לסוגיות עובדתיות אחרות, אשר אינן דורשות מבית המשפט לקבוע מה היה, אלא מה היה קורה אילו... כדי לעבור משוכה זו עליו להראות שלו היה הרופא המטפל מעביר לו את כל המידע הוא היה נמנע מלעבור את הניתוח.

עניינו של הקשר הסיבתי אינו מתמצה רק, כאמור, ב"סיבתיות ההחלטה", אלא אף בהוכחתו של נזק. אכן נזק זה אינו נזק כתוצאה מרשלנות, שהרי הדיון בדוקטרינת ההסכמה מדעת חל לאחר שנדחתה טענת הרשלנות לגופה, אלא נזק הנובע כתוצאה מאי הגילוי שגרם להעדר הסכמה מדעת. והגם שאבחנה זו יכול שהיא קשה ליישום, הרי היא חשובה מבחינה אנליטית לעניין שיקוליו של בית המשפט.

ומה יהא דין כאשר היולדת אינה צולחת אף את המשוכה של דוקטרינת העדר ההסכמה מדעת, אם במבחנה הראשון ואם במבחנה השני? או-אז נכנסת לתמונה דוקטרינת "הפגיעה באוטונומיה".

ראש נזק עצמאי זה של "פגיעה באוטונומיה", נותן מענה לכל אותם מקרים בהם קיימת התנהגות עוולתית מוכחת על ידי הפרת חובת הגילוי, אך לא מתקיים הקשר הסיבתי הדרוש בין התנהגות זו לבין קרות הנזק (במקרים בהם מוכח כאמור כי המטופל היה נותן הסכמתו להליך גם לו לא הופרה החובה). הפיצוי במקרה כזה ניתן בגין הפגיעה ברגשותיו ובכבודו של המטופל, ובשל שלילת חופש הבחירה שלו ולא בגין עצם נזק הגוף שנגרם לו כתוצאה מהטיפול הרפואי.

ככל שעסקינן בדוקטרינה זו יש להכריע בה על דרך הצמצום מאחר שהעילה של פגיעה באוטונומיה היא חריגה כשלעצמה, אני סבור כי על דרך הכלל ומשיקולים של מדיניות שיפוטית יש לצמצם את תחולת הפיצוי בגינה, הן בגובה הפיצוי והן בהיקף המקרים שנכנסים לגדרו. כיוון שתחמנו את הפגיעה המזכה בפיצוי בפגיעת ליבת הזכות לאוטונומיה ובעניין מהותי, ממילא הפועל היוצא ברוב המקרים יצביע על קיומו של נזק ממשי, שפיצוי ממשי בצידו.

הגם שקיימת ההכרה בחשיבותה של הזכות לאוטונומיה ובזכותו של הפרט לתבוע פיצוי בגין פגיעה בזכות זו, אין משמעה כי כל פגיעה תזכה בפיצוי". לפיכך "רק פגיעה בליבה של זכות הבחירה, 'בגרעין הקשה' של זכות האדם המקדשת את האוטונומיה ובעניין מהותי תזכה את התובע בפיצוי משמעותי.